<h1>סידור רבינו עמרם גאון — סדר ת"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
ובתשעה באב ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה כמו בחול, וכשמגיע עד ולירושלים עירך ברחמים תשוב ובנה אותה בנין עולם בימינו, אומר רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירשלם עירך... זו התפלה שמתפללין ערבית שחרית ומנחה. ובשחרית יורד שליח צבור ומתפלל ככל התעניות, ואומר סליחות בחנון ומרבה לסלוח. ועננו בין גואל לרופא. ויחיד אומרה בשומע תפלה כמו שאומר בכל תעניות, וכך מנהג בשתי ישיבות. ותשעה באב שחל להיות במוצאי שבת אין אומרים ויהי נועם ה' אלהינו, וכן סדר קדושה הכי נמי, דכל מקום שאין אומרים ויהי נועם אין אומרים סדר קדושה. ולאחר שקורא קינות אומר ובא לציון גואל, ואתה קדוש, וקרא זה אל זה, אבל ודאי ואני זאת בריתי אין אומר, מפני שקראו קינות, ואי אפשר לומר ואני זאת בריתי אותם, שיש בסופו לא ימושו מפיך. לפיכך אומר ובא לציון גואל ואתה קדוש וכוליה סידרא, וכך מנהג בשתי ישיבות. וכך בקדושא דסדרא של שחרית אין אומר ואני זאת בריתי, כמו בערבית. ומוציאין ס"ת וקורין מן כי תוליד בנים עד סוף פסקא, ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם עד כי באלה חפצתי נאם ה'.
וחייבין כהנים לישא את כפיהם בין בשחרית בין במנחה, ומיחייבינן למינהג אבלותא בתשעה באב, דההוא יומא נשרף בית אלהינו, ות"ר כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט"ב. אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בהלכות ובהגדות, אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות ושונה במקום שאינו רגיל לשנות. ותינוקות של בית רבן אינן בטלין, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות, אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטלין משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. ואפילו עוברות ומיניקות חייבות לישב בתענית בתשעה באב, כדתניא עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות כיום הכפורים [פסחים נ"ד:]. ולא מבעיא תשעה באב גופיה, אלא מריש ירחא דאב נמי מתבעי ליה לשנויי ולא לאבדוחי נפשיה, כדתנן משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסורין לספר ולכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת, הני מילי עד התענית אבל לאחר התענית מותר. וערב תשעה באב מבעי ליה למיכל ולמשתי מבעוד יום, ובההיא סעודתא דמפסיק בה אסור לאכל בה בשר ולשתות בה יין, כדתנן ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין. אמרו עליו על ר' יהודה בר' אילעי, ערב תשעה באב היה יושב בין תנור וכיריים ומביאין לו פת חרבה ואוכלה ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. והלכתא ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה המלך בשעתו, ובההיא סעודתא דמפסיק בו אם רצה לאכול בשר מליח ולשתות יין מגתו, הרשות בידו. וכך אמרו משם ר' יוחנן, מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין. מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלין. וכל העושה בה מלאכה אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכל האוכל ושותה בו, בודאי לא יראה בשמחת ירושלים. וכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בנחמתה, שנאמר שמחו את ירושלים וגו'. תנו רבנן נוהג אבל מר"ח עד התענית דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר כל החדש כלו אסור. רשב"ג אומר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ואמר רבא הלכתא כרשב"ג, והלכתא כר' מאיר. וצריכא דאי אמר הלכתא כר' מאיר לחודיה הוה אמינא אפילו מראש חדש אסור לספר ולכבס, קמל"ן הלכה כרשב"ג, דאמר אינו אסור אלא אותה שבת בלבד. ואי אמר הלכה כרשב"ג לחודיה הוה אמינא אפילו לאחריו נמי אסור לספר ולכבס, קמ"ל הלכה כר' מאיר דאמר אינו אסור אלא עד התענית, אבל לאחריו מותר וכן הלכתא.
וכך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא, תשעה באב שחל להיות בשבת, להבדיל בשבת אי אפשר, שכשתקנו חז"ל תקנה כדרב תחליפא בר אבימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס [ברכות כ"ז:] דוקא דאין לו יין במוצאי שבת, אבל במקום שמצוי יין אין עושין כן, וזה שיש לו יין אסור בו באותה שעה. דאמר מר [כ"ו:] ערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין וליפטר מן ההבדלה כל עיקר אי אפשר, שהרי לא טעם כלום משנכנס חול, הלכך אין תקנה אלא להבדיל למוצאי תשעה באב, וכך אנו נוהגין, וכך ראינו רבותינו עושים, אבל לא על האור.
